טובת הילד וחזקת הגיל הרך

עיקרון טובת הילד ושמירה על האינטרסים שלו הינו העיקרון המנחה לפיו תיקבע משמורת הילדים, כלומר זהות ההורה המשמורן שבחזקתו ישהה הילד באופן קבוע. בהתאם לעיקרון טובת הילד יש להעדיף הסדר משמורת הנוטה להגשים במידה המרבית את אינטרס הילד ולאפשר לו ליהנות ככל האפשר ממסגרת יציבה אצל ההורה הנמצא כיותר מתאים ויחד עם זאת לשמור על הקשר בין הילד לבין ההורה הלא משמורן.

החוק בישראל מעגן את חזקת הגיל הרך לפיה, ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם, אלא אם נמצאה סיבה מיוחדת להורות אחרת. למרות זאת, לרוב נדרשת הערכאה השיפוטית להכריע בסוגיות המשמורת גם כאשר מדובר בילדים מתחת לגיל 6 וזאת מן הטעם שחזקת הגיל הרך מהווה רק את אחד השיקולים המובאים בחשבון. אולם, בהיעדר נסיבה מיוחדת תחול החזקה.

השפעת רצון הילד

בבואם להכריע בשאלת משמורת הילד בתי המשפט לענייני ומשפחה ובתי הדין הרבניים נוטים להתחשב ברצונותיו של הילד. מגמה זו מוצאת ביטוי מפורש לכך בחוק בית המשפט לענייני משפחה הקובע, כי יש להתחשב ולכבד את רצונו של הילד. הלכה למעשה, לערכאה השיפוטית מוענקת הסמכות ומרחב שיקול הדעת במסגרתם ניתן משקל ראוי לדעותיו של ילד המסוגל לחוות דעה משלו ולהביע דעתו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד. לעיתים, עשוי רצונו של ילד להוות שיקול מכריע בנוגע למקום החזקתו.

אף על פי כן, מגמה זו של שמיעת הילד והתחשבות ברצונותיו איננה מוחלטות וקיימים המקרים בהם היא מוגבלת מטעמים ברורים. לא דומה הסיטואציה בה מבקשים לשמוע את רצונו של נער מתבגר כבן 15 לסיטואציה בה מדובר בילד כבן 5, שכן בין שני המקרים הללו קיימים פערים גדולים ביכולת ובמסוגלות של כל אחד מהקטינים להביע את דעה חופשית ורצון ברור כמו גם באפשרות לכפות עליהם את מקום מגוריהם.

מלאו את הפרטים ואנו נחזור בהקדם.