חוק החולה הנוטה למות נועד להסדיר את הטיפול הרפואי בחולה הסובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא, שלגביו נקבע, כי תוחלת חייו אינה עולה על שישה חודשים. הנחיות רפואיות מקדימות משמשות את החולה הנוטה למות במסגרתו הוא מעניק לאדם אחר הוראות בדבר הטיפול הרפואי ובפרט לטיפול רפואי מאריך חיים, לו הוא עשוי להיזקק בעתיד, בשעה שמכל סיבה שהיא, גופנית או נפשית, לא יוכל להביע דעתו, לתת את הסכמתו מדעת או אי הסכמתו לטיפול הרפואי שיידרש לו
בכוחו של החולה הנוטה למות, המותיר הנחיות רפואיות מקדימות לאחר, להיערך כבר עתה, באופן שקול ומחושב, לקראת עתידו הרפואי והטיפול בבריאותו, לימים בהם לא יוכל בכוחות עצמו להביע את דעתו ולתת את הסכמתו.
לעומת זאת, ככל וחולה הנוטה למות לא הותיר הנחיות רפואיות מקדימות לאדם אחר וכעת אין ביכולתו, מכל סיבה שהיא, לתת את הסכמתו או את אי הסכמתו לקבלת הטיפול הרפואי לו נזקק, אין מנוס, אלא למנות לו אפוטרופוס אשר יידרש לבדו להביע דעתו למתן הטיפול הרפואי. בנסיבות אלו קיימת אפשרות סבירה שהאפוטרופוס ייתן את הסכמתו להענקת הטיפול הרפואי לחסוי אמנם מתוך טובתו של החסוי, אך בניגוד לרצונו של החסוי שהיה מעדיף להימנע מלקבל את הטיפול הרפואי ואף טיפול מאריך חיים.
על מנת למנוע מצב זה ובכדי לייתר את הצורך באפוטרופוס, רשאי החולה הנוטה למות להסדיר את ענייניו הרפואיים בשני אופנים; במסגרת יפויי כוח הניתן על ידו או במסגרת הנחיות רפואיות מקדימות אותן עורך החולה נוטה למות בעצמו.
אופן מתן הנחיות רפואיות מקדימות
כל עוד לא צוין אחרת, ההנחיות הרפואיות המקדימות יהיו בתוקף מעת שהחולה הנוטה למות איבד את יכולתו להביע דעתו בנוגע לטיפול הרפואי ולמשך 5 שנים. בהתאם לחוק, רשאי חולה הנוטה למות שמעל גיל 17 לתת הנחיות רפואיות מקדימות באשר לקבלת או אי קבלת טיפול רפואי לו יזדקק בעתיד, בשעה שלא יוכל להביע את עמדתו באשר לטיפול. ההנחיות הרפואיות המקדימות מהוות מסמך מחייב לפיו יש לפעול.
על ההנחיות הרפואיות המקדימות להיעשות בכתב וזאת רק לאחר שניתן הסבר רפואי, ולהיחתם בנוכחות שני עדים שאין להם אינטרס כלכלי או אחר בנותן ההנחיות. על העדים לזהות את נותן ההנחיות ולוודא, כי ההנחיות הרפואיות המקדימות ניתנו על דעתו ומרצונו החופשי של החולה הנוטה למות ללא לחץ ו/או השפעה בלתי הוגנת ולהתרשם, כי הובנו המשמעויות המשפטיות. מיופה כוח או זה שעשוי בעתיד להתמנות מטעם החולה הנוטה למות אינו יכול לשמש כאחד משני העדים.
משרדנו מטפל בבקשות למתן צווי אפוטרופסות וכן במתן יפויי כוח רפואי או מתן הנחיות רפואיות מקדימות ומעניק חוות דעת משפטית הכרחית לצורך בחירת החלופה המומלצת בהתאם לנסיבות ובתום בדיקתן.
חשוב לדעת כי הנחיות רפואיות מקדימות לחולה הנוטה למות צריכות להינתן לאחר שהחולה קיבל מרופא או מאחות מוסמכת מידע רפואי סביר הדרוש לצורך מתן ההנחיות. ולבסוף ראוי לציין, כי אם ההנחיות אינן מביאות בבירור את רצונו של החולה, או שאינן מתאימות לנסיבות המתקיימות, או שאין עדות מפורשת של אדם קרוב ואין מיופה כוח, מי שיקבל את ההחלטה הרפואית הינה וועדה מוסדית.
מתי מוציאים מאדם את חזקת הרצון לחיות?
כאמור, על פי חוק החולה הנוטה למות הנחיות מקדימות עשויות להוציא את החולה מחזקת הרצון לחיות, דבר שיוביל להפסקת הטיפול בו. אכן, על פי החוק, ההנחה הבסיסית והקובעת היא שאדם רוצה להוסיף לחיות, בהיעדר הוכחות אחרות שמעל לכל ספק סביר. אם הוכחות כאלו אינן בנמצא, הרי שהנטייה היא לכיוון רצונו של האדם להישאר בחיים.
אם כן, מתי מוציאים בכל זאת את חזקת הרצון לחיות, ונמנעים מלתת לו טיפול רפואי? קיימים מספר תנאים המאפשרים זאת. ראשית, במידה והחולה הנוטה למות מביע את רצונו המפורש לכך, כלומר הוא בהכרה ומסוגל להביע את רצונו בעל פה, בכתב וכדומה. שנית, אם החולה אינו בעל כשרות להביע את דעתו, והשאיר בדיוק למטרה זו הנחיות מקדימות, לפי חוק החולה הנוטה למות מוציאים ממנו את חזקת הרצון לחיות ונמנעים מטיפול. בנוסף לכך, אם קיימת החלטה של מיופה כוח העומד בתנאי החוק, הרי שניתן להפסיק טיפול חיוני לחיים.
מלבד ייפוי כוח או הנחיות רפואיות מקדימות, חוק החולה הנוטה למות קובע כי אם אין הנחיות או החלטות כאמור לעיל, הרי שאת ההחלטה על הפסקת הטיפול יכול לקבל הרופא האחראי. זאת, בתנאי שישנה הצהרה מפורשת של אדם קרוב לחולה הנוטה למות, האומרת כי הוא אינו רוצה עוד לחיות. כמו כן, בתנאים מסוימים עשויה הוועדה הארצית או וועדה מוסדית להחליט על הפסקת הטיפול.
מהו ייפוי כוח רפואי ומה תפקידו
סימן ג' לחוק החולה הנוטה למות, קובע כי מיופה הכוח ימונה על גבי טופס רלוונטי (קיים בתוספת השנייה לחוק), וניתן גם למנות מחליף למיופה הכוח. בעת שיאבד החולה את כשרותו להביע ולהחליט בעצמו, יוכל מיופה הכוח להחליט במקומו האם לתת או שלא לתת את הטיפול הרפואי, ובמידה שמיופה הכוח אינו מסוגל או אינו מסכים למלא את תפקידו, יעשה זאת במקומו המחליף שמונה.
בייפוי הכוח ניתן לבחור מבין 3 חלופות בסיסיות. האחת היא שמיופה הכוח יוכל לקבל כל החלטה על מתן או אי מתן טיפול רפואי, השנייה שיוכל לפעול לטיפולי רפואיים מאריכי חיים, והחלופה השלישית היא שהמיופה יוכל להחליט אל מניעת או אי מניעת טיפול רפואי, אך רק לגבי טיפול ספציפי שאותו בחר המייפה מראש.
ייפוי הכוח צריך לפרט את התנאים והנסיבות שבהן מיופה הכוח יוכל לקבל את ההחלטות, כגון בגין טיפולים או מצבים רפואיים מסוימים, ובמקרים כאלו יש גם להביא את המידע הרפואי הרלוונטי. חשוב לזכור כי ייפוי הכוח חייב להינתן בכתב (כמו גם הנחיות רפואיות מקדימות), על בסיס שיקול דעת והבנה, רצון עצמאי וחופשי, עם חתימותיהם של מייפה הכוח ושני עדים. על העדים להיות נעדרי אינטרס כלשהו במייפה ולא מיופי כוח בעצמם.
בדומה להנחיות רפואיות מקדימות, התוקף של ייפוי הכוח עומד על 5 שנים לכל היותר, כאשר ניתן להאריכו שוב ושוב אך בכל פעם עד ל- 5 שנים. במידה ובייפוי הכוח לא צוין התוקף, הרי שהוא יעמוד אוטומטית על 5 שנים. במידה ופג תוקפו של ייפוי הכוח, הרי שהוא כבר אינו מחייב, אך עדיין צריך הרופא המטפל לעיין בו וביכולתו להתחשב באמור בו. יש לציין כי ניתן גם להשיג על החלטות של מיופה הכוח אל וועדה מוסדית, שיכולה לקבוע בעצמה את הטיפול הרפואי או לבטל את ייפוי הכוח. זאת, רק במידה שחברי הוועדה השתכנעו שהמיופה פועל בניגוד עניינים, או אינו פועל ממניע המבטא את רצון החולה.
לפרטים נוספים, ייעוץ וליווי בהנחיות רפואיות מקדימות
למשרדנו ניסיון רב בליווי אנשים המעוניינים במתן הנחיות רפואיות מקדימות, במתן ייפויי כוח רפואיים וכן בבקשות למתן צווי אפוטרופסות. אנו עומדים לרשותכם בכל שאלה והתלבטות לגבי בחירת החלופה המומלצת. לפרטים נוספים לגבי הנחיות מקדימות חוק החולה הנוטה למות, ולקבלת ייעוץ, ליווי וייצוג משפטי, הינכם מוזמנים לפנות אל משרד עורכי הדין דן לימור בטלפון/וואטסאפ 03-5704434.
האמור איננו תחליף לייעוץ משפטי.