לרוב מנהלים הידועים בציבור מערכת יחסים בלתי פורמאלית בעטייה סוגית הרכוש המשותף וחלוקתו די מורכבת. בתי המשפט הכירו זה מכבר בהלכת השיתוף כהלכה שאיננה מותנית בהגדרה רשמית של צורת חיים משותפים כמו נישואין, אלא נובעת מאורח חיים משותף ותקין של בני זוג ומתייחסת לנכסים שהושגו במאמץ משותף ונצברו הודות לתרומה של שניהם במהלך חייהם המשותפים.
כמו כן, כנובע מכך שהנישואין אינם תנאי מספיק לתחולתה של הלכת השיתוף, שכן הלכה זו נשענת על חזקת השיתוף הניתנת לסתירה, הנישואין בוודאי אינם מהווים תנאי הכרחי לתחולתה. למעשה, אף בקרב בני-הזוג שנישאו לפני 1.1.1974 נלמדת גמירות דעתם בנוגע לשיתוף בנכסים מאורח חייהם המשותפים. על כן המסקנה היא, כי אם מתקיימים היסודות הנדרשים להחלת חזקת השיתוף בנכסים על זוגות נשואים אין מניעה מלהפעילה גם ביחס לזוגות ידועים בציבור המקיימים את אותם יסודות וכך להשיג את מטרותיה של הלכת השיתוף, שנועדה ליצור איזון ראוי והולם בין בני הזוג.
אף על פי כן, הובהר בפסיקה, כי בנוגע להחלת הלכת השיתוף על ידועים בציבור יש לנקוט משנה זהירות. אמנם בהיעדר סטטוס הנישואין אין כדי למנוע את החלת הלכת השיתוף על הידועים בציבור, אך היעדרו של סטטוס זה עשוי דווקא להעיד, כי צורת חייהם של הצדדים כידועים בציבור מצביעה על רצונם במשטר של הפרדת הרכוש, כולו או מקצתו.