ככלל רכוש אשר נצבר במהלך תקופת הנישואין הינו רכוש משותף של בני-הזוג. לעומת זאת, נכסים שניתנו לאחד מבני-הזוג במתנה או בירושה, פיצויים בגין נזקי גוף ורכוש שהביא אחד מבני הזוג מלפני הנישואין אינם בגדר הרכוש המשותף.
כיום תוחם בחובו הרכוש המשותף נכסים פרטיים ועסקיים של כל אחד מבני-הזוג ובגזרתו אף זכויותיו הסוציאליות, כושר השתכרותו, המוניטין האישי והעסקי ונכסי הקריירה של כל אחד מהם. יחד עם זאת, כשם שמשותפים הם הנכסים והזכויות כך משותפים הם אף החובות של כל אחד מבני-הזוג, למעט חוב שלא נובע מקיומו של התא המשפחתי ולא נועד לקידומו.
המועד בו רשאי אחד מבני-הזוג לדרוש את חלוקת הרכוש משתנה בהתאם לנסיבות. בעוד שעל זוגות שנישאו לפני ה- 1.1.1974 מוחלת הלכת השיתוף בנכסים לפיה, השיתוף הינו קנייני ומיידי, ואת חלוקת הרכוש הוא זכאי לדרוש ללא דיחוי וללא כל תנאי, הרי שעל זוגות שנישאו לאחר ה-1.1.1974 מוחל הסדר איזון המשאבים לפיו, קיימת לכל אחד מבני-הזוג זכות דחויה בחלוקת הרכוש המשותף המתגבשת במועד פקיעת הנישואין או בהתקיים אחד מהתנאים הקבועים בחוק.