משמורת ילדים טומנת בחובה שני סוגים של משמורת. המשמורת המשפטית, המוקנית באופן אוטומטי לכל אחד מההורים אשר נותרים האפוטרופוסים הטבעיים על ילדם המשותף, שמשמעותה היא שכל אחד מההורים נושא בזכויות ובחובות ביחס לצורכי הילד ובכל הנוגע להחלטות מהותיות הנוגעות לגידולו, בריאותו, חינוכו ועתידו. לעומתה, המשמורת הפיסית, שמהותה החזקת הילד, תיקבע לרוב רק אצל הורה אחד ככל שהם אינם מתגוררים תחת קורת גג אחת.
בהיעדר הסכמה בין ההורים לעניין משמורת הילד, תידרש הערכאה השיפוטית להכריע ולקבוע את זהות ההורה שבמחיצתו והחזקתו ישהה הילד – הוא ההורה המשמורן (ההורה שביתו יהיה ביתו המרכזי של הילד). במסגרת קביעת המשמורת / חלוקת האחריות ההורית בין ההורים, ייקבעו בנוסף מפגשי זמני שהות (הסדרי ראייה) שבין הילד לבין ההורה השני (ההורה שאיננו משמורן).
אין בקביעת המשמורת בידי ההורה המשמורן כדי לגרוע מזכויותיו וחובותיו של ההורה הלא משמורן ומכל מקום שני ההורים הינם בעלי מעמד זהה באשר לקבלת החלטות מהותיות הנוגעות לילדיהם.
הסמכות לדון בסוגית משמורת ילדים והחזקתם הינה מקבילה ומסורה לבית המשפט לענייני משפחה ואף לבית הדין הרבני אשר עשוי לרכוש סמכות בהסכמת הצדדים או מכוח כריכת תביעת המשמורת כחלק בלתי נפרד מתביעת גירושין המוגשת לפתחו.
בסופו של יום, הערכאה השיפוטית אשר תידרש לסוגיה תכריע בדבר המשמורת על פי עיקרון טובת הילד, שהינו העיקרון המנחה במקרים אלו אשר על פיו יישק דבר. אף אם הגיעו הצדדים לכדי הסכם, תידרש הערכאה לבחון את ההסכם ולאשרו בפסק דין, ככל ומשרת את עיקרון טובת הילד.
בדיקת מסוגלות הורית למשמורת על ילדים
לצורך קביעת ההורה המשמורן, נעזרים הן בתי המשפט לענייני משפחה והן בתי הדין הרבניים בגורמים מקצועיים שהינם עובדים סוציאליים ופקידי סעד מטעם שירותי הרווחה. לאור האמור בהמלצותיהם של הגורמים המקצועיים מוכרעת קביעת זהות ההורה המשמורן ומוגדרים הסדרי הראייה להורה הלא משמורן.
תפקידם של הגורמים המקצועיים לבחון את טיב יחסיהם של ההורים עם הילד ביחד ולחוד, לתת לערכאה השיפוטית תסקיר המשקף את עובדות המציאות כהווייתן לאור התרשמותם ולבסוף את המלצתם בדבר המשמורת והסדרי הראייה על פי ממצאיהם באופן שיטיב לשרת את האינטרסים של הילד.
הגורמים המקצועיים מקיימים בדיקת מסוגלות הורית לכל אחד מההורים אשר נועדה לבחון, להעריך ולאפיין את אישיותו של ההורה הנבדק, את אופן התנהלותו ויחסיו עם הילד, את רמת הבנתו ומודעותו לצרכיו של הילד, הן הרגשיים והן הפיזיים, וכן את מודעותו למצוקות הילד ודרכי התמודדותו עם מצוקותיו אלו. התרשמותם של הגורמים המקצועיים מן הממצאים שיעלו בבדיקה יועברו לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני במסגרת תסקיר מטעמם.
בסופו של יום, בהסתמך על חוות דעתם של הגורמים המקצועיים הערכאה השיפוטית מגבשת לעצמה תמונת מצב עובדתית עדכנית על פיה תיקבע משמורת הילד, בהיעדר הסכמה בין ההורים תוך שקילת טובתו של הקטין וגילו.
עדכון מונחים - מ'משמורת' ל'אחריות הורית'
מאמר זה עודכן לאור העובדה כי חל שינוי בשימוש המילה 'משמורת' וכן מונחים נוספים שהתווספו לפסקאות שלעיל.
'משמורת' זהו ביטוי השגור בפיהם של רבים, אך בתי המשפט מדברים על כך במילים אחרות בדמות אחריות הורית. בתי המשפט דנים על חלוקת האחריות ההורית וחלוקת זמני השהות (מה שעד לפני מספר שנים נידון תחת המונח 'הסדרי ראייה').
המילה משמורת נותרה גם היום בפסקי הדין, וזאת כיוון שהיא נדרשת לצרכי ביטוח לאומי וקצבת הילדים החודשית.
פסקה זו נועדה לחדד את הדברים, וזאת מבלי לפגום בטקסט המאמר שעודנו פונה אל הקהל הרחב המדבר במונחים השגורים בפיו.
היעדר הסכמה על משמורת הילד (האחריות ההורית)
מה גורם לבית המשפט להחליט על חלוקת האחריות ההורית?
בהיעדר הסכמה בין ההורים, ובוודאי תחת קונפליקט ומאבק היכן ישהה הילד, בית המשפט יידרש להכריע זאת בהתאם לשיקול דעתו, ובסיוע גורמים שונים עליהם הרחבנו בתחילת המאמר.
אנשי טיפול שימונו מטעם בית המשפט, יבחנו את הנושא לעומקו ויציגו את עמדתם שתובא בפני הערכאה השיפוטית. לרוב יהיה מדובר בעובדת סוציאלית מטעם הרווחה שתניח על שולחן בית המשפט או בית הדין הרבני תזכיר בעניינם של הצדדים, וזאת לאחר שהתקיים מפגש עם כל אחד מן ההורים, וכן עם הילד.
ניתן לסכם זאת ולומר, כי בעת שישנה מחלוקת וקרב ניטש בין הצדדים, הרי שהעיקרון שינחה את בית המשפט הוא עיקרון טובת הילד, ועל-פיו יישק דבר.
האם סוגיית משמורת הילד נתונה לשינוי?
סוגיית המשמורת על הילד / האחריות ההורית וחלוקת זמני השהות עם כל אחד מן ההורים היא שאלה שנתונה כל העת לשינויים, ולמעשה עד הגיעו לגיל 18.
אם בית המשפט פסק את חלוקת זמני השהות של הילד בשעה שהיה בן 6, אין זה מונע ממי מן הצדדים לפנות בתביעה מתאימה ובאופן מסודר לשינוי זמני השהות ולחלוקת אחריות הורית שונה בחלוף מספר שנים.
חשוב להוסיף ולומר כי ייתכן ובית המשפט יבקש לשמוע את דברי הילדים עצמם, ולהיפגש עמם באופן בלתי אמצעי (לרוב שלא בנוכחות הצדדים).
בית המשפט יבקש לשמוע מן הילד או הילדים ישירות את רצונם, עמדתם ותחושותיהם; זאת כדי שההכרעה תשקף בצורה הטובה ביותר את טובתם. במקרים אלו, תילקח בחשבון מידת בגרותם של הילדים ועצמאות דעתם (תישלל למשל האפשרות שאחד מן ההורים מדבר מגרונם).
התייעצו עם משרדנו
בכל שאלה והתייעצות, אנו במשרד עורכי דין דן לימור נשמח לעמוד לשירותכם.
המשרד מתמחה בדיני הגירושין והמשפחה, ומספק מעטפת משפטית מלאה. לפרטים נוספים, צרו עמנו קשר טלפוני או השאירו פניה באתר.