בעת שמובא הסכם ממון בין בני-זוג והסכם גירושין בפני בית המשפט לענייני משפחה או בפני בית הדין הרבני לצורך אישורו ניתן לו אמנם תוקף מחייב של פסק דין ולמעשה תם ההליך המשפטי בין שנפתח רק לצורך אישור ההסכם ובין שנפתח בתביעות הדדיות ונסתיים בפשרה. אולם עדיין קיימות נסיבות בהן הסכם יעבור שינויים ואף יבוטל לחלוטין.
כשם שהסכם ממון או הסכם גירושין בין בני-זוג נעשה בכתב ולצורך אישורו הוא מובא על ידי שני הצדדים לבית המשפט למתן תוקף של פסק דין להוראותיו, כך גם לצורך שינויו או ביטולו נדרשת הערכאה שאישרה את ההסכם המקורי, בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, לאשר את ההסכם החדש או להורות בפסק דין על ביטול ההסכם המקורי. בהיעדר פסק דין חדש הניתן על ידי הערכאה השיפוטית, אין הביטול או השינוי תקפים.
צד להסכם המעוניין לבקש את שינוי ההסכם או את ביטולו רשאי לפנות לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני ולהוכיח, כי קיימת לו עילה בגינה זכאי הוא לקבל את הסעד לו הוא עותר. חוק החוזים מציין את העילות אשר לפיהן ניתן לדרוש את שינוי ההסכם או ביטולו ואלו הן: הפרת ההסכם, הסכם שנחתם בטעות או בשל הטעייה, כפייה, תרמית ועושק.
כאשר אחת מהעילות הנ"ל אינן קיימות על הצד המעוניין מוטל הנטל להוכיח, כי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק את פתיחתו של ההסכם, ביטולו או שינויו בהתאם.
לשם המחשה, שינוי נסיבות אפשרי הינו הפסקת עבודתה של האישה, שינוי משמעותי בהוצאות הילד, גידול ניכר בהוצאות האב הנובע מילד נוסף שנולד או כיוצ"ב. כך למשל במקרה בו נקבעו בהסכם גירושין מזונות הקטינים השוהים במשמורתה ובחזקתה של האם ואילו כעבור שנתיים מיום חתימתו של ההסכם ואישורו בבית המשפט, עבר אחד מהקטינים להתגורר עם אביו. במצב דברים זה זכאי האב לפנות לבית המשפט בדרישה לשנות את ההסכם ולהפחית מסך המזונות בו חויב נוכח שינוי נסיבות.
אולי תרצה לקרוא על-