באפשרותו של קורבן האלימות לקבל את עזרת הערכאות השיפוטיות אשר יגנו עליו מפני בן משפחתו הפוגע. על קורבן האלימות לפנות לבית המשפט לענייני משפחה שבאזור המגורים שלו או של הפוגע, כמו גם לבית הדין הרבני או לבית משפט השלום, המוסמכים להיעתר ולתת את הצו והסעד המבוקש במעמד צד אחד ובכפוף לקיום דיון במעמד שני הצדדים תוך 7 ימים מיום שניתן הצו.
לעיתים צד הפונה לבית המשפט לקבלת סעד כנגד בן משפחה אחר אינו באמת נפגע אלימות, אלא הוא מבקש לעשות שימוש ציני ונלוז בחוק למניעת אלימות במשפחה או בחוק למניעת הטרדה מאיימת ולנצלו למטרותיו כחלק מהתעמרותו בבן משפחתו, המוצג כאדם אלים שיש לתת את הצו כנגדו. לכן, על מנת להימנע מניצול לרעה של החוק, על בתי המשפט ובתי הדין לנקוט בזהירות המתבקשת ולהורות על מתן צווים, רק מקום שהתרשמו מקיומה של אלימות והצורך האמיתי לסייע ולהגן על הקורבן העותר לצו. לפיכך קובעים החוקים תנאים ברורים לקיומה של העילה ולצורך להורות על מתן צווים וסעדים כנגד הפוגע.
כאמור לעיל, התרחישים הינם רבים ועמם העילות המגוונות הגוררות סעדים שונים הניתנים בבתי המשפט ובתי הדין. לפיכך, קיימת חשיבות רבה בהיוועצות מוקדמת עם עורך דין משפחה בטרם נעשית הפנייה לערכאות להן מסור שיקול הדעת הרחב לקבוע מהם הסעדים שיינתנו והצעדים שיינקטו כנגד הפוגע.