חוק הירושה קובע באופן חד משמעי, כי צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה. צוואה הינה מעשה אישי וככזו חייבת היא להיעשות מרצונו החופשי של המצווה ועל דעתו ובלא שהופעלו עליו לחצים לעשייתה או לתוכנה על די אדם אחר. על הצוואה לשקף את גמירות דעתו ורצונו האחרון של המצווה ושלו בלבד ביחס לזהות יורשיו ולבעלויות על נכסיו.
לפיכך, ככל שהצוואה אינה משקפת את רצונו האחרון של המצווה, עניין לנו בהוראות הצוואה שנעשו בהשפעה בלתי הוגנת, תהא המטרה שלשמה הן נועדו אשר תהא. משמעות הדבר היא שכל אימת שהמצווה אולץ לכתוב את צוואתו או נכפה עליו להכיל בה הוראה כלשהי, אף אם מטרתה חשובה, היא איננה על דעתו ומרצונו החופשי של המצווה, ולכן דינה להתבטל.
נטל ההוכחה מוטל על כתפיו של המתנגד לקיום הצוואה והטוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת. בכל מקרה הנבחן לגופו, יהיה על בית המשפט להתרשם ממכלול הנסיבות, לרבות לנוכח גילו של המצווה בעת עשיית הצוואה, שאלת תלותו באחרים והיקפה, בריאותו ומצב שכלו, המעורבים בצוואה, אופן עריכתה, כשירותו המשפטית לבטלה במועד שלאחר עריכתה, ובסופו של יום להכריע האם הייתה קיימת בשעת עריכת הצוואה השפעה בלתי הוגנת על המצווה באופן שנשללה חירותו לערוך צוואתו על דעתו ומרצונו.
בהלכות בתי המשפט נקבעו זה מכבר כמה מבחנים המסייעים בהכרעה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת והיקפה. כך למשל, תיבחן עצמאותו הפיזית והשכלית של המצווה, תלותו בנהנה והיקפה, קשריו של המצווה עם אחרים ונסיבות עריכת הצוואה.
בכל שאלה והתייעצות עם עורך דין לדיני צוואות מטעם משרדנו, השאירו לנו פניה או צרו עמנו קשר טלפוני.