קודם כל אפתח במובן מאליו: במידה ולא הצלחתם להגיע להסכמה ביניכם, והאם מתעקשת שלא להראות לכם את ילדיכם ופועלת באופן שלא משרת את טובתם של הילדים; הרי שאין מנוס מלפנות באופן בהול לבית המשפט.
מוטב יהיה לפנות לעורך דין משפחה כדי לעתור לבקשה לסעד דחוף לשמירת הקשר בין האב לבין ילדיו.
להניח בפני בית המשפט את הסוגייה, ככל והיא טרם נפתחה, ולאפשר לערכאה המשפטית לטפל בנושא זה עם תביעה לאחריות הורית וזמני שהות עם הילדים.
הגשת בקשה לסעד דחוף לבית המשפט
במסגרת הגשת הבקשה לסעד דחוף בבית המשפט, יידרשו בית המשפט או בית הדין הרבני (תלוי בערכאה אליה תפנו וגם זה נתון לדיון ולייעוץ משפטי מקדים) לדון בסירובה של האם להראות לאב את ילדיו.
הערכאה המשפטית תיעזר בגורמי הרווחה ובעובדת הסוציאלית לסדרי דין, אשר זו תידרש להיפגש עם הורי הילדים, ולאחר מכן להגיש את חוות דעתה והמלצותיה בנוגע לקשר של כל אחד מן ההורים עם ילדיו.
ברגע שישנה אמא שמסרבת להראות את הילדים לאבא, הרי שזהו צעד פסול, צעד שאיננו מיטיב עם אף אחד מן הצדדים, ובהחלט לא משרת את טובת מן מבין הילדים.
במסגרת הבדיקה המשפטית שתיערך, יבקש בית המשפט להבין מדוע האמא מונעת מהאבא להיפגש עם הילדים; האם מדובר במקרה של אלימות? האם האם ניגשה למשטרה? האם היו אירועי אלימות קודמים כלשהם?
בית המשפט יבקש לבחון האם ישנו צדק מסוים באופן שבו האם נהגה, גם אם לא עשתה זאת באמצעות הליכים משפטיים מסודרים. במקרים שכאלו, איש לא יבוא אליה בטענות.
אולם במידה ולא קרה דבר, והאם מונעת מהאבא לפגוש את ילדיו בשל סיבות זניחות או שנגועות באינטרסים אישיים שאינם מהווים תירוץ לדבר, בית המשפט בהחלט לא יראה זאת בעין יפה, וזאת בלשון המעטה.
תפקיד העו"ס בבדיקה המשפטית
חשוב לציין כי לעובדים הסוציאליים ישנו תפקיד מאוד מרכזי במקרים כאלו.
בתי המשפט מוצאים בעובדים והעובדות הסוציאליים כגורמים מומחים שצריכים להניח בפניהם את חוות דעתם והמלצתם בתסקיר של ענייני הצדדים.
אחרי שהעובדת הסוציאלית (אני מתייחס בגוף נקבה מטעמי נוחות אך כמובן שישנם גם עובדים), נפגשת עם האב והאם, היא מגישה לבית המשפט את חוות דעתה ואת מה שלפי ראות עיניה, נכון לעשות.
אולי נכון שהאבא יראה את הילדים, אך יתחיל לראותם מחדש בפיקוח של הרווחה. או אולי יתנו את זאת בכך שהאבא יעשה 1,2 ו-3 על-מנת שיוכל לראות את ילדיו.
זה כמובן תלוי בנסיבות שהובילו את האם לעשות את שעשתה.
זה מאוד משתנה, ואין מקרה אחד דומה לאחר. אני כמובן מתאר כאן מקרה קיצון, אך גם אדגיש את החשיבות שבייעוץ משפטי מוקדם ככל הניתן.
מה יקרה אם יתברר שהאמא מנעה מהאבא לראות את ילדיו ללא כל סיבה מוצדקת?
בית המשפט לא יראה בעין יפה אמא שלוקחת החלטה עצמאית על ילדיה ומונעת מן האבא לראות את ילדיו.
בית המשפט ישאל: הוא לא היה אבא טוב? לא האכיל? נניח למשל נסיבות שיתגלו בהן האמא טסה לחו"ל עם חברות והשאירה את הילדים יחד עם בעלה בבית. מדוע עשית כך לפני כן ועתה את נוהגת אחרת? האם טסת בזמן שחשדת בדבר מה?
דברים כאלו לא יזכו לעין אוהדת בבית המשפט.
במידה ויתברר שאין ולא הייתה כל הצדקה למנוע זמני שהות של הורה אחד עם הורה שני (ראו הפרת זמני שהות), מלבד העובדה שהאם לא תזכה לאהדה בבית המשפט, הרי שאף עשויה להיתכן אפשרות לתביעה נזיקית כנגד האם.
כלומר, לא רק שהאם פגעה בזמני השהות של האב עם ילדיו, אלא ייתכן שאף פגעה באמת ובתמים בקשר ביניהם כמו גם בטובת הזוגיות. מקרים כאלו יכולים אף להוביל לניכור הורי, דבר אשר יכול לחייב את האם בפיצוי כספי לטובת האב.
כמובן שהסעד של הפיצוי הכספי לעתים אין בו כדי לעזור לחידוש הקשר ולהשבת העטרה ליושנה, ולכן מוטב יהיה לפעול במהרה כאשר עולה מגמתיות של האם להרחיק את הילדים מן האב.
מציאת פתרונות ביניים המפחיתים חיכוכים בין האב לאם
חשוב לומר שגם אם היה אירוע חריג מסוים בין האב לאם, האם זה מבטל לחלוטין את האבהות של האבא על ילדיו? האם זה מבטל את ההורות הטובה שהייתה עד כה בו האם סמכה על האב במאה אחוזים?
בתי המשפט לא ימהרו להרחיק את האבא מן הילדים, אם יתרשמו שלא קיימת כל סכנה.
כמובן שאני מתייחס כאן למקרים פחות-קיצוניים.
במידה והרוחות מתלהטות, וההורים הגרושים מתקשים להיפגש אחד עם השני, עד כדי פעולות אמוציונליות דוגמת הרחקת הילדים, ניתן וחשוב להגיע לעמק השווה.
היו לי מקרים במשרדי בהם הוחלט למשל, שהאם תשים את ילדיה במסגרות החינוכיות בבוקר, ואילו האב יאסוף את ילדיו מן המסגרות אליו. בכך, ההורים הגרושים לא ייפגשו כלל, והאינטראקציה ביניהם תופחת למינימום.
אם הדבר לא מתאפשר, הרי שניתן לעשותו באמצעות גורם ניטרלי, למשל ברווחה, ומשם לאסוף ולהחזיר את הילדים.
ככל שהאינטראקציה מופחתת, כך ניתן לצמצם את החיכוך בין ההורים ולקיים את זמני השהות באופן סדור.
