הלכת השיתוף המוחלת על זוגות שנישאו לפני ה- 1.1.1974 נשענת על חזקת השיתוף הניתנת לסתירה ולפיה, הרכוש שנצבר במהלך תקופת הנישואין של בני-זוג המנהלים אורח חיים תקין ומאמץ משותף שייך לשני בני-הזוג בחלקים שווים באופן מיידי, אלא אם הוכח אחרת. משמעות הדבר היא, כי ברגע שאחד מבני-הזוג מעוניין בחלוקת הרכוש, הוא רשאי לדרוש זאת לאלתר. מנגד, על בן-הזוג הטוען להיעדר שיתוף בנכסים, גם אלו הרשומים רק על שם צד אחד, מוטל הנטל להוכיח, כי הייתה בין הצדדים כוונה של הפרדה רכושית ולא של שיתוף בנכסים.
תכליתה של הלכת השיתוף נועדה ליצור איזון בין בני-זוג נשואים המנהלים אורח חיים תקין ביחס לנכסים שהושגו במאמץ משותף ונצברו הודות לתרומה של שניהם במהלך חייהם המשותפים.
כאשר טוען אחד מבני-הזוג אחרת, עליו לנסות ולהפריך את חזקת השיתוף המתעוררת בעניינם של הצדדים ולהוכיח, כי לא הייתה בין בני-הזוג כוונת שיתוף בין אם מכוח התנהגות הצדדים והתנהלותם במהלך חייהם המשותפים ובין אם מכוחו של הסכם ממון שנחתם ביניהם. בסופו של יום, ככל ובן-הזוג המבקש לסתור את חזקת השיתוף אינו עומד בנטל, נעשית החזק לחלוטה ומוחלת על בני-הזוג הלכת השיתוף וכשם שתחולתה על זכויות בני-הזוג כך גם על חובותיהם, למעט חוב אישי שלא נבע מקיומו של התא המשפחתי ולא נועד לקידומו.
זוגות החפצים לסטות מהלכת השיתוף ולהשיג וודאות רבה יותר באשר לרכוש המשותף והנפרד שבבעלותם, רשאים לערוך ביניהם הסכם ממון בכתב ולהביאו בפני בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני לצורך אישור ומתן תוקף של פסק דין להוראותיו, במסגרתו יחילו על עצמם בני-הזוג את הסדרי הרכוש בהם הם מעוניינים.
מלבד זוגות שנישאו לפני ה 1.1.1974 הלכת השיתוף תוחל אף על בני-זוג ידועים בציבור, אם כי באופן יותר מצומצם, כמו ביחס לנכסים עסקיים. עוד קודם לדרישה להחיל על בני-הזוג את הלכת השיתוף יש צורך בהכרתם של הצדדים כבני-זוג ידועים בציבור, לאור נסיבות של חיי משפחה משותפים וקיום משק בית משותף, דבר שנחסך מן הסתם מבני-זוג נשואים. מעבר לכך קיים שוני מהותי במידת השכנוע לקיומה של הלכת השיתוף. לשם החלת הלכת השיתוף הידועים בציבור יידרשו לעמוד ברף הוכחה גבוה מזה לו נדרשים בני-הזוג הנשואים.