היורשים על פי דין הינם קרובי משפחתו של המוריש הקבועים בחוק, אליו תיעשה פנייה רק בנסיבות בהן המוריש לא הותיר אחריו צוואה. יורשי המנוח שזהותם נקבעת בחוק נמנים על מי שהיו במותו של המוריש בן הזוג, ילדיו וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם והורי הוריו וצאצאיהם. החוק אינו מבדיל בין ילד ביולוגי לבין ילד מאומץ, ולמעלה מכך, אף מיטיב עם ילד מאומץ היורש את הוריו המאמצים ואף את הוריו הביולוגים. במידה והמוריש כלל לא הניח אחריו קרובי משפחה כאמור לעיל, המדינה יורשת את המוריש.
בין קרוביו של המוריש ייקבעו היורשים בהתאם לסדר העדיפות הקבוע בחוק וכן בדבר היקף זכויותיהם בעיזבון. כך למשל, אין מעמדם של ילדי המוריש זהה למעמדם של אחיו ובמעמדו של בן-זוגו של המוריש ניכר הבדל מהותי ממעמדם של שאר קרוביו. כך גם אין זכויותיו של בן-הזוג בעיזבון קבועות והיקפן משתנות בהתאם לנסיבות המקרה.