עבור רבים, חג הפֶּסַח, הלוא הוא חג החירות, מסמל את השחרור מכבלי הזוגיות. תביעת הגירושין משמשת כלי בידם המבטא באופן ממשי את הרצון לצאת לחופשי ובעזרת התביעה להפוך את הנשגב למוחשי ומעשי. מניעה אותם התקווה כי עורך הדין יִקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, וַיַעֲבִיִרַם בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה. בנוסף וללא היסוס, הם מבקשים לבן-הזוג להרע. בפי זוגות רבים, לא אחד ולא שניים, מכונים המאבקים העיקשים – יְצִיאַת מִצְרַיִם.
ביד חזקה ובלשון חלקלקה
לאחרונה פנה אליי אדם על מנת שאייצג אותו בהליכי גירושין בעקבות משבר אשר פקד את אשתו ואותו. בפגישתנו הראשונה הוא ביקש ממני לצלוח עבורו את הליך הגירושין בְּיָד חֲזָקָה וּבְלָשׁוֹן חָלְקָלָקָה.
אחר כך עוד אמר: "על אשתי אני פשוט רוצה להנחית מַכָּה וְעוֹד מַכָּה, והעיקר לגרום לה למועקה. בינינו", הוא הוסיף, "אִלוּ לא אקבל את הבלעדיות על הדירה וְלֹא את מרבית הנכסים, אך בכל זאת אצליח להכאיב לה בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים? דַּיֵינוּ".
הוא גולל בפניי את סיפור חייהם המשותפים, החתונה המרהיבה, הילדים שכבר גדולים ועיקר חששותיו לזכויותיו ברכוש המשותף שצברו הצדדים. כאן אציין, כי את בתי-המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים סיפור חייו כלל לא מעניין. אולם הבעל שבפני נפתח תיאר את כל הפרטים באופן די ממושך, כאילו כָּל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר – הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח!
שאלתי את הבעל: "תְּבִיעָה זוֹ שאנו מגישים כנגד אשתך, עַל שׁוּם מָה?", והוא ענה: "עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרָה את חיי תקופה. התנהגותה מעליבה וכבר נגמרה האהבה. היחס מנוכר ומרוחק, הרגשתי הייתה כשל כלא ומחנק והיא אף החלה לבלוש אחרי בחשבון הבנק. היו לנו מחלוקות על הילדים ולא התאפשר לה לצאת ללימודים, חוסר תמיכה ופרגון, ממש משבר אמון".
מה היא עילה מוצדקת?
כאן בחרתי להתערב, לעצור לרגע את הבעל מלדבר על מה שיושב לו על הלב, ואולי אף לגרום לו להתאכזב. הבהרתי לו מפורשות, כי באלו הנסיבות הוא עלול להיתקל בלא מעט קשיים ובעיות. שכן על בית הדין הרבני להתרשם, כי קיימת לתובע עילת גירושין מוכרת על פי ההלכה. עילות גירושין עשויות להופיע במגוון צורות, בין אם הן אובייקטיביות כגון: מומים ומחלות, היעדר יכולת לקיים יחסי אישות ועקרות, ובין אם הן סובייקטיביות כגון: מעשי כיעור, בגידה והתנהגות לא נאותה של הבעל או של האשה.
צֵא וּלְמַד
לפי הדין העברי, אין די בכעס שרחש צד לבן הזוג, אהבה שחדלה או סתם נמאסה עליו האשה, שכן לצורך פסק דין גירושין על בית הדין הרבני להתרשם, כי קיימת עילה כדת וכדין.
מיד בראשית פגישתנו השנייה, שאלתי את הבעל מָה נִשְׁתַּנֶּה? הבעל עוד לפני שהתיישב, הכריז בהתרגשות: "גיליתי שלאשתי יש מאהב, מה אתה חושב?". מה שאותי הדהים ונשמע כאילו לקוח מתוך הַהַגָדָה, היה האופן בו הדבר לבעל נודע – סיפור החָמֵץ וּמָצָא: הבעל ניקה את החמץ בדירת הצדדים ומצא "אֲפִיקוֹמָן": מסמך המלמד שלאשה יש רומן!
עתה, באמתחתו של הבעל עילת גירושין כשרה למהדרין ועליו להוכיחה בפני בית הדין. בשלב זה, היטבתי להסביר לבעל לקראת מה אנחנו הולכים, המשמעויות של הליכי הגירושין, המשאבים והאנרגיות הדרושים, משך התקופה בה עשויים להתקיים ההליכים, הסבלנות המשמשת מצרך הכרחי ועל האפשרות, כי ייתכן ויספוג "מכות" מהצד השני.
"אנחנו הולכים על זה בכל הכוח", אמרתי. "זה ברור?" רק ביקשתי לוודא. במענה השיב לי הבעל: "עָבַרְנוּ אֶת פַּרְעֹה – נַעֲבֹר גַּם אֶת זֶה!".
