הפרת זמני שהות היא תופעה שמתרחשת לעתים, והיא מאתגרת את ההורה הגרוש שנותר עם הילד לאור העובדה שהוא פשוט איננו יכול לתכנן את זמנו בהתאם. זאת עוד מבלי שאתייחס לפן הכלכלי שבו ההורה שנותר עם הילד או הילדים, נדרש להוצאות כספיות בהתאם.
זה לא משנה אם הצדדים היו נשואים, בני זוג או הורים משותפים ללא קשר זוגי, כאשר אחד מההורים אינו מקיים את זמני השהות שלו עם הילד, מערכת היחסים המשפחתית כולה נפגעת.
חשוב כבר במעמד פתיחת דבריי להבין דבר משמעותי: לא כל הפרה של זמני שהות נחשבת הלכה למעשה להפרה.
ולפני שפונים לבית המשפט, יש צורך לבדוק היטב אם יש כאן הפרה אמיתית, או גמישות שנוצלה לרעה.
קודם כול: מה נחשב הפרת זמני שהות? ומה לא?
מצב ראשון: גמישות שלא עולה כדי "הפרה"
ישנם הורים שמראש מסכימים על גמישות בזמני השהות וכוללים זאת בהסכם הגירושין; שינוי שעה פה, החלפת יום שם, התאמות עקב עבודה, חוגים או נסיבות חיים.
כאשר שני הצדדים פועלים לפי ההסכמה הזו, גם אם בפועל הזמנים משתנים, אין מדובר בהפרת זמני שהות.
עם זאת, חשוב לומר ביושר:
יש מקרים שבהם גמישות עודפת הופכת לכלי שמאפשר לצד מסוים לעשות כבתוך שלו. למשל, הורה שבמשך חודשים משנה את המפגשים ללא הגבלה, דוחה, מבטל או מקדים לפי נוחיותו, תוך הישענות על ניסוח כללי בהסכם.
הרי נוח לו. וזה הוסכם. אין שום דבר פסול לכאורה.
זוהי אמנם לא "הפרה" במובן המשפטי, אך בהחלט ניתן לתאר זאת כמצב בלתי נסבל שניתן וחשוב לטפל בו משפטית.
מצב שני: הפרת זמני שהות אמיתית וברורה
כאן מדובר במצב קלאסי שבו הורה פשוט לא מגיע.
לא מגיע לקחת את הילד, לא מגיע להחזיר בזמן, משנה את שגרת היום, מפר פסק דין, פוגע בשגרה של הילד ושל ההורה האחר, והכול ללא סיבה מוצדקת.
הפרה שחוזרת על עצמה, במיוחד אחרי פניות, בקשות ותזכורות חוזרות ונשנות, כבר מצביעה על דפוס.
וכאשר מדובר בדפוס, ההתמודדות הופכת משפטית.
אדגים זאת מתיק שנוהל במשרדי:
היה אב שלקח את הסעיף הגמיש הזה רחוק מדי. הוא שינה ימים באופן קבוע, דחה מפגשים, ביטל בהתראה קצרה ויצר מציאות שפגעה באם ובילדים.
לא הייתה כאן "הפרה" קלאסית, שכן ההסכם אפשר גמישות. הוא סה"כ עשה את מה שההסכם אפשר לו. אולם כאשר פנינו לבית המשפט, הוא קיבל את עמדת האם וקבע זמני שהות קשיחים וברורים, ללא אפשרות לשינוי חד-צדדי.
המסקנה: גם גמישות יכולה להפוך לעבירה על רוח ההסכם, ובמקרה כזה בהחלט ניתן לתקן את המצב.
ומה קורה כשמדובר בהפרה אמיתית?
כאן כבר מדובר בהתנהגות שפוגעת בילד באופן ישיר. ילד שמצפה להורה, וההורה לא מגיע. ילד שחווה שינויים תכופים.
ההורה השני שמבטל עבודה, תכניות ועוד, וכל זאת רק כדי לגלות שהמפגש שוב לא מתקיים.
במצב כזה הצעדים האפשריים הם:
- פנייה ישירה להורה השני – לעיתים שיחה או תזכורת ברורה עשויה לפתור את הבעיה. אם היא לא עוזרת, עוברים לשלב הבא.
- מכתב התראה מעורך דין – מכתב רשמי ומתועד עשוי לגרום להורה שמפר זמני שהות להבין שהעניין אינו נתון למיקוח. לעיתים די בכך.
- הגשת תביעה לבית המשפט – כשאין ברירה, מגישים תביעה על הפרת זמני שהות. לבית המשפט יש סמכויות רחבות: פיצויים כספיים, קנסות, אכיפת זמני שהות, שינוי זמני השהות וסנקציות נוספות.
לרוב, הטלת אחריות כלכלית מחזירה את ההורה הסורר לדרך הישר.
וישנן גם תביעות נלוות להפרת זמני שהות
הפרת זמני שהות איננה מנותקת מהתמונה הכוללת, ולעיתים משליכה על תחומים נוספים.
כאשר האב אינו מגיע למפגשים, האם יכולה להגיש תביעה להגדלת מזונות, מאחר שהיא נושאת בעומס הורי וכלכלי גבוה יותר.
בנוסף היא יכולה להגיש תביעה נזיקית בגין נזקים שנגרמו לה (כגון הפסדים, פגיעה בשגרה, עלויות טיפול).
אציין שאני מדגים את האם בתור זאת שמגישה את התביעה, אך בהחלט ישנם גם מצבים הפוכים בהם האם היא זו שמפרה את זמני השהות.
אבל מה עושים כאשר האם לא מאפשרת לאב לראות את הילדים?
למרבה הצער, גם מקרים שכאלו מתרחשים. כאן מדובר לא רק בהפרה, אלא בחשש ממשי לניכור הורי.
במצבים כאלה האב יכול:
- להגיש תביעה לשינוי זמני שהות
- להגיש תביעה להפחתת ואף ביטול מזונות (לקריאה נוספת בנושא לחצו כאן)
- להגיש תביעה נזיקית משמעותית בגין הנזק שנגרם לקשר עם ילדיו
- במקרים קשים יותר, בית המשפט בוחן את מקור ההפרה:
האם הילד בעצמו מסרב? האם מדובר בילד מורד? או שמא מדובר בהסתה מצד ההורה המשמורן?
לעיתים מדובר בשילוב של שני הגורמים גם יחד.
על-כן חשובה ההתייעצות המשפטית עם איש מקצוע הבקיא בנושא.
