כאשר אחד ההורים נפטר, מתעוררת לעיתים השאלה האם הסבא והסבתא של ההורה שנפטר זכאים להמשיך ולפגוש את הנכדים באופן מוסדר.
המצב אינו תמיד פשוט; מצד אחד עומדת האוטונומיה של ההורה שנותר בחיים. מצד שני עומד הרצון של בני המשפחה המורחבת לשמור על קשר עם הילדים.
האוטונומיה של ההורים בהחלטות לגבי הילדים
על פי החוק בישראל, ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם.
משמעות הדבר היא כי האחריות על הקטינים, וההחלטות בעניינם, מסורות להורים בלבד.
בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ההורים הם שמקבלים את ההחלטות המהותיות בחיי הילדים. מדובר בהחלטות בתחומי החינוך, הבריאות, אורח החיים וההתנהלות השוטפת.
הדבר נכון גם ביחס למפגשים של הילדים עם בני משפחה נוספים, לרבות בני המשפחה המורחבת.
בסופו של דבר, המנדט לקבוע עם מי ייפגשו הילדים נתון להורים.
מה קורה כאשר ההורה נפטר?
כאשר אחד ההורים נפטר, המצב המשפחתי משתנה.
לעיתים הסבא והסבתא של ההורה שנפטר מבקשים לשמור על קשר עם הנכדים, מתוך תחושת קרבה משפחתית, געגוע ורצון להיות חלק מחייהם.
הרצון הזה מובן וטבעי. במקרים רבים מדובר גם בניסיון לשמור על זהותו המשפחתית של הילד ועל הקשר עם משפחתו של ההורה שנפטר.
עם זאת, גם במצב כזה ההורה שנותר בחיים ממשיך להיות בעל הסמכות לקבל את ההחלטות הנוגעות לילדים.
האפשרות להגיש תביעה לזמני שהות
במצב דברים בו ההורה שנותר בחיים מתנגד לקיום קשר בין הילדים לבין הסבא והסבתא, קיימת לרשות הסבא והסבתא (או כל קרוב משפחה אחר המבקש קשר עם הילדים) האפשרות לפנות לבית המשפט לענייני משפחה.
לענייננו כאן, הסבא והסבתא רשאים להגיש תביעה לקבלת זמני שהות עם הנכדים.
במסגרת התביעה ניתן לבקש מבית המשפט להסדיר מפגשים בין הסבא והסבתא לבין הילדים, מתוך רצון לשמור על הקשר המשפחתי ועל הקשר בין הדורות.
יש לציין באופן חד וחלק כי הזכות להגיש תביעה כזו אינה מוגבלת דווקא לסבים ולסבתות. תיאורטית, גם בני משפחה אחרים עשויים לבקש הסדרת קשר עם הקטינים, אם כי בפועל מדובר לרוב בסבים ובסבתות.
כיצד בית המשפט לענייני משפחה בוחן את הבקשה?
כאשר מוגשת תביעה מסוג זה, בית המשפט יבחן את מכלול הנסיבות.
בשלב הראשון ינסה בית המשפט לעודד את הצדדים להגיע להסכמה או לפחות לקיים הידברות שתאפשר מציאת פתרון מוסכם.
כאשר הדבר אינו מתאפשר, נדרש בית המשפט להכריע.
ההכרעה אינה תמיד פשוטה. מצד אחד עומדת בקשת הסבא והסבתא לשמור על קשר עם הנכדים. מצד שני קיימת לעיתים התנגדות של ההורה שנותר בחיים.
במצב כזה נבחנת גם הסיבה להתנגדות. בית המשפט יבחן עד כמה ההתנגדות מבוססת על טעמים ענייניים, ועד כמה היא מוצדקת בנסיבות המקרה.
כמו בכל סוגיה הקשורה לילדים, גם כאן עיקרון אחד עומד במרכז ההכרעה: טובת הילד.
בית המשפט יבחן האם קיום קשר בין הסבא והסבתא לבין הנכדים תואם את טובתם של הקטינים. בהתאם לכך ייקבע האם לאפשר את הקשר, ואם כן באיזו מתכונת ובאיזו תדירות.
לעיתים עשויה להתעורר מחלוקת גם לגבי האופן שבו פורשה טובת הילד.
במקרים כאלה ניתן לערער על פסק הדין לערכאת הערעור.
לסיכום
פטירתו של אחד ההורים אינה מנתקת בהכרח את הקשר בין הנכדים לבין משפחתו של ההורה שנפטר.
עם זאת, ההחלטות בענייני הילדים נתונות בראש ובראשונה להורה שנותר בחיים. כאשר מתעוררת מחלוקת סביב קיום הקשר, בית המשפט עשוי להידרש להכריע בין רצון הסבא והסבתא לשמור על הקשר לבין עמדתו של ההורה, כאשר השיקול המרכזי שינחה את ההכרעה יהיה טובתו של הילד.
