נישואיהם של בני-זוג, הורים לשתי ילדות קטנות נקלעו למשבר. האם חשה כעס רב ביחס לאביהן, האשימה אותו בפירוק התא המשפחתי וביקשה "לסגור איתו חשבון" בבית משפט. אבל במה אשמים הוריו?
האישה החלה למדר את הוריו של האב מחיי הבנות. האישה כאילו מחקה את זכויותיהם של הסבים, התעלמה מכל פועלם ו"שכחה" להם את הטיפול המסור בכנדותיהם ואת המפגשים היומיומיים עמן עד ערב ההליכים המשפטיים.
נעזוב לרגע את השאלה אם הכעס של האישה על בעלה היה מוצדק, אבל האם מוצדק למדר את הסבים מחיי נכדותיהם? האם מוצדק להגיש כנגדם תביעה למזונות רק מאחר ובנם, אבי הקטינות, לכאורה אינו משלם את מזונותיהן? לאחר שהסבא והסבתא ביקשו שאייצג אותם בבית המשפט היה לי ברור שהתשובה לשאלות הנ"ל היא שלילית.
בכפוף לעיקרון טובת הקטינות – שאכן זכו לסבים נפלאים – כל יום שבו ממדרת האם את הסבא והסבתא, הורי האב, היא בראש ובראשונה פוגעת בהן, מעבר לפגיעה הלא מוצדקת בסבים. במצב דברים זה היו זקוקים הסבים לשירותי עו"ד משפחה הבקיא בענייני זמני שהות של קטינים ומזונות.
לאחר פנייתם לקבלת ייצוג משפטי מיהרנו להגיש לבית המשפט תביעה לקביעת זמני שהות בין הנכדות לבין הסבים בה עמדנו על מעשיה ומחדליה של אמן. במקביל הגשנו תגובה לבקשה שהגישה האם לצרף את הסבים כמשיבים בתביעה שהגישה למזונות כנגד אבי הקטינות.
אתחיל דווקא מסוגית המזונות: בית המשפט קיבל את עמדתנו הנתמכת בחוק ובפסיקה שלפיה, לא די בכך שהאם מאמינה כי לא תצליח לגבות את מזונות הקטינות מאביהן, אלא יש קודם כל להראות שאין בידיה ובידי הקטינות למלא אחר צרכיהן מכל גורם/קרוב אחר הקודם לסבים.
טענה נוספת שהעלנו הייתה שהורי האם אינם נבדלים מהורי האב וככל שיש לבחון את שאלת המזונות ביחס לסבים, צריכה הבחינה להיעשות באופן דומה גם ביחס להורי האם.
בפסק הדין למזונות נעתר בית המשפט לעמדת הסבים והורה על מחיקתם מהתביעה.
ביחס לזמני השהות אציין, כי אמנם להורים המנדט והאוטונומיה ביחס לילדיהם, לרבות ובפרט בכל הנוגע לזמני שהות עם מי מבין קרובי המשפחה. ואולם, לאחר שבית המשפט התרשם מטענות הסבים והקשר שהופסק באחת שלא לטובת הבנות, הורה בית המשפט על חידוש הקשר באופן הדרגתי.
