כתבתי רבות על הקושי בשינוי פסקי דין שניתנו, גם אם ניתנו בעניינם של קטינים, לא כל שכן שעה שפסק הדין אימץ הסכמות אליהן הגיעו ההורים.
אישה שהייתה זקוקה לעו"ד מומחה בענייני זמני שהות ומשמורת קטינים ביקשה לקבל את שירותיי המשפטיים. היא הניחה בפניי הסכם גירושין שנחתם בינה לבין בעלה, שלימים אושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה.
בהסכם זה נקבעה משמורת הקטינים אצל האם והסדרי ראייה אופיוצנאליים לאב. עיקר הבעיה של הלקוחה שלי נסב בזמני השהות באמצע השבוע שלא היו קבועים, אלא נתונים לשי
נויים תכופים ובלתי מוגבלים מצד האב ובלבד שייעשו בתיאום 24 שעות קודם למועד המפגש. את מה שהפריע ללקוחה זיהיתי כטרמינולוגיה בעייתית של היות האב "זכאי" לתיאום 24 שעות מראש את איסוף הקטינים והיה לי ברור שמדובר במנגנון משונה ומורכב שבנקל עלול להוביל לאותן בעיות ולקשיים אשר בפניהם ניצבה מרשתי בחיי היום יום שלה.
הגשנו תביעה לקביעת זמני שהות קבועים ומוגדרים מראש. בית המשפט קיבל את עמדתנו. בית המשפט השתכנע וקבע בפסק הדין, כי זכותה של האם לתכנן את חייה וכי כל רצונה לדעת את לוחות הזמנים והימים הקבועים בהם לוקח האב את הילדים.
למען הסר הטוב אציין, כי האב ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי שהחליט להחזיר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה, אולם זאת אך ורק משום שטרם נערך תסקיר בעניין הקטינים על ידי מחלקת הרווחה. בסופו של יום הוגש תסקיר, התיק נדון שוב והצדק נעשה! בית המשפט בצדק דחה את טענת האב שעמד על גמישות זמני שהות כדי להיטיב עם שעות עבודתו המשתנות.
בית המשפט השתכנע מעמדתנו הברורה לפיה, אי קיומם של זמני שהות קבועים כמוהם בפגיעה בטובת הקטינים והוסיף וקבע, כי האם אינה שמרטף שצריכה להיות כפופה לסדר יומו, אילוציו או צרכי עבודתו של האב. כן נקבע, כי זכותה של האם לחירות הינה זכות יסוד. עוד קבע כב' בית המשפט, כי "זמני שהות קבועים ויציבים נסוגים מפני שיקולי פרנסה".
