נקודת המוצא שלנו היא שכאשר בני זוג מתגרשים ויחסיהם מגיעים אל קיצם, הרי שהרכוש שנצבר במהלך חייהם המשותפים כבני זוג, דינו להתחלק בין השניים בחלקים שווים.
נקודה זו נובעת מתוך הלכת השיתוף שהינה יציר הפסקה. הלכת השיתוף ידועה גם בשם חזקת השיתוף, מתבססת על הנחת היסוד כי נכסיהם ורכושם שצברו בני הזוג בחייהם המשותפים לאורך תקופת זוגיותם, וכן בנכסים בהם ניכר היה שישנה כוונה מטעם צד אחד לשתף את הצד השני, הרי שיהיו זכאים לאיזון המשאבים ולחלוקה שווה בשווה בנכסיהם והונם המשותפים.
כל זאת, אלא אם אחד מן הצדדים הוכיח אחרת ושכנע כי יש לסטות מהלכת השיתוף.
הלכה זו רלוונטית עבור כל הזוגות אשר באו בברית הנישואין בטרם חוק יחסי ממון בין בני זוג, קרי זוגות שנישאו לפני ה-1.1.1974, המועד בו הוחל החוק החדש.
מאותו תאריך והלאה, אין זה אומר שהלכת השיתוף והפסיקה נזנחו, אך חוק יחסי הממון הוא המק הנורמטיבי שעל בסיסו נידרש קודם כל ולפני הכל, לסוגיות הנוגעות לחלוקת רכוש בין בני זוג.
נדגיש כי במאמר זה אנו דנים בבני זוג נשואים בלבד.
חלוקת הרכוש בין בני זוג בהתאם לפרק החיים המשותפים
הרציונל שעומד בבסיס החלוקה הוא שבני הזוג ניהלו אורח חיים תקין, השקיעו מאמצים להשגת רכושם ונכסיהם שנצברו במהלך חייהם המשותפים; משכך הרי שכל אחד ואחת זכאי לחלק שווה בגין תרומתו לחייהם המשותפים ולהשגת הרכוש.
נשאלת השאלה: כיצד נערך החישוב לחלוקת הרכוש?
ראשית כל, חשוב לציין שכשאנחנו דנים בחייהם המשותפים של בני הזוג, עלינו לשאול: מהם החיים המשותפים? מהו אותו פרק זמן של חיים משותפים? זוג שהיו ביחד 3 שנים ואז התחתנו? או זוג אחר שיחסיהם העכירו מזה כבר ומזה שנתיים שלא ניתן להגדיר את חייהם כחיים משותפים?
בתי המשפט לרוב יקבעו שפרק הזמן של החיים המשותפים חל החל ממועד הנישואין ועד למועד הקרע.
עתה נשאלת השאלה המשמעותית: מהו אותו מועד קרע?
שאלת תחילת הנישואין קלה מאוד שכן מדובר בתאריך מוגדר וידוע עם תעודת נישואין שניתן להתחקות אחריה. ייתכנו מורכבויות במידה ואחד מבני הזוג יבקש להוכיח שיש להקדים את מועד תחילת החיים המשותפים, קרי בני הזוג היו ביחד לדוגמה 10 שנים, וניהלו תא משפחתי שצבר כספים ורכוש, ורק בחלוף כמה שנים החליטו להתחתן.
אולם בכללותו, בעוד שמועד הנישואין הוא ידוע לכול, הרי שמועד הקרע איננו ברור במובהק. לעתים בני הזוג המצויים בתביעת גירושין, נתונים לתהליך מזה מספר שנים. בנסיבות שכאלו, קביעת מועד הקרע למועד הגט, שעה שהם בעיצומי גירושין מזה זמן רב, לא יעשה איתם צדק. בוודאי שלא יעשה צדק אם בן או בת הזוג המתנגדים לכך ושצברו רכוש נוסף.
ישנם גם מקרים בהם הגירושין אמנם מהירים מאוד, אך בני הזוג אינם גרים יחדיו או מקיימים חיים משותפים מזה זמן רב, ואף שנים.
לכן, ישנו צורך לקבוע מועד קרע, ומועד הקרע ייקבע בבית המשפט בהתאם לראיות ובהתאם למסמכים וטענות הצדדים אשר יוצגו ויונחו על שולחנו.
רק לאחר שבית המשפט יפסוק מהו פרק הזמן בו הזוג קיים חיים משותפים וצבר רכוש, יאוזנו המשאבים של בני הזוג ויחולקו ביניהם.
כל מה שנצבר לפני או אחרי התאריכים הללו, הרי שהוא איננו בר-איזון, ואיננו מהווה חלק מתוך חלוקת הרכוש בין בני הזוג.
קביעת הסדר איזון משאבים
באשר לזוגות שנישאו לאחר 1974, הרי שהם חוסים תחת חוק יחסי ממון בין בני זוג הקובע את הסדר איזון המשאבים.
הסדר איזון המשאבים למעשה פוסק שכל מה שצברו מי מבני הזוג במהלך חייהם המשותפים, בהתאם לאותן הגדרות שפורטו קודם לכן, יתחלקו בין הצדדים בחלקים שווים.
החוק מחריג נכסים חיצוניים שאחד מבני הזוג הביא עמו בטרם הנישואין, למשל: אם לזכותו של אחד מבני הזוג הייתה רשומה דירה על שמו לפני הנישואין. החוק מראש מחריש את אותה הדירה מחלוקת הרכוש בין הצדדים, אם וכאשר יחליטו להתגרש.
חוק יחסי ממון בין בני זוג מחריג גם נכסים שקיבלו מי מבני הזוג בירושה או אפילו במתנה.
כמו-כן, החוק מחריג כספים שמי מבני הזוג קיבל כפיצויים דוגמת פיצויים עקב תאונה, גמלתה או כל דבר אחר שהוענק בשל נזקי גוף וכיוצא בזאת.
בשורה התחתונה:
חוק יחסי ממון קובע חלוקה בין בני זוג שהיא חלוקת רכוש שווה במסגרת איזון המשאבים; כל הכספים, הזכויות והמטלטלים שבדירת בני הזוג, ששייכים ולהם ושנצברו במהלך חייהם המשותפים – דינם לאיזון ולחלוקה שווה בין הצדדים.
מה יהא בגורל הרכוש המשותף כאשר אין הסכמה בין בני הזוג על חלוקתו?
כל זמן שבין בני הזוג ישנה הסכמה, הרי שנפעל ונאזן את הרכוש ביניהם על-פי הסכמתם.
כל זמן שאין הסכמה, הרי שבית המשפט לענייני משפחה יידרש לחלוקה.
במקרים אלו, בתי המשפט קובעים כי על הצדדים לערוך רשימות, ואכן כל אחד מן הצדדים עורך רשימה של כל הנכסים והרכוש.
חשוב לציין: אין מדובר ברשימה דלה וכללית המציינת את הדירה והרכב, כי אם רשימה היורדת ולו לרזולוציות הקטנות ביותר, רשימה ארוכה המונה את הפריטים והמטלטלים בביתם המשותף של בני הזוג. אם זוהי הגיטרה של בן הזוג, אם זהו סט הכלים של בת הזוג, התמונה בסלון וכיוצא בכך.
נגיב על שאלה נפוצה:
בן/בת הזוג מבקשים לקחת פריט מסוים (למשל גיטרה) רק כדי להכאיב ולנקום, האם הם יקבלו את הפריט שחשוב לי?
תשובה:
בתי המשפט מבינים כי לעתים נכנס האלמנט הרגשי אל תוך חלוקת הרכוש.
אם אחד מן הצדדים לשם הדוגמה מנגן על גיטרה, ובמסגרת הקונפליקט יבין בית המשפט שהבקשה לקבל את הגיטרה נובעת מיריבות בין הצדדים ושצד אחד מנגן באופן מקצועי או כתחביב, ואילו שהצד השני לא החזיק בגיטרה מעולם; יידרש בית המשפט להחליט, וסביר מאוד שיכריע שהגיטרה שייכת לבעליה האמיתיים.
ובהתייחסות כללית:
כמובן שישנם מקרים מורכבים יותר, למשל אם ישנו כלב ששני הצדדים גידלו וששניהם חפצים בו.
החלוקה צריכה להיות מאוזנת, היא לא בהכרח תרגיש שווה בשווה במלואה.
הדינמיקה המאפיינת את חלוקת הרכוש היא שאם צד אחד יקבל חפץ בעל ערך עבורו, הרי שהצד השני יקבל חפץ בעל ערך בתמורה. זהו משא ומתן לכל דבר ועניין, והוא נוגע ולו ברזולוציות הקטנות ביותר בנושא הרכוש.
האם הסכם ממון נדרש לאור ההגנה של חוק יחסי ממון?
הסכם ממון הוא חוק ספציפי ויתרה מזאת: זהו חוק מאוחר ועל-כן הוא גובר על כל חוק אחר. חוק הסכם ממון קובע בעצמו למשל שדירה שהביא אחד מבני הזוג בטרם הנישואין, שייכת לו ורק לו.
ועם זאת, הפסיקה בשנים האחרונות ערבבה מעט בין הלכת השיתוף שהייתה בטרם תקופת חוק יחסי ממון, לבין חוק יחסי ממון והסדר איזון המשאבים שבא לאחריו.
מה שנוצר לנו מן הפסיקה, זוהי אמירה מעניינת מאוד:
מצד אחד קובע חוק יחסי ממון את איזון המשאבים ואומר בצורה ברורה אילו נכסים יהיו שייכים לאיזון ואילו נכסים ו/או זכויות ו/או כספים שנצברו, אינם ברי-איזון ולא יהיו חלק ממנת החלוקה בין בני זוג.
בהקשר הזה אנו יכולים לקחת כדוגמה את אחד מן הצדדים שהגיע לנישואין עם דירה בבעלותו. על-פניו חוק יחסי ממון מגן מאותו רכוש, אלא שהפסיקה המאוחרת קבעה דבר מה קצת הפוך:
בעיצומם של הגירושין, הגיע הצד השני וטען שהוא קיבל את הרושם במהלך הנישואין, שהצד השני מבקש לשתף אותו בדירה, שהצד השני נתן לו להבין שהוא גם הבעלים של הדירה.
על-כן, בית המשפט קובע כי כל זמן שבני הזוג לא ערכו הסכם ממון, הרי שישנו פתח להסיק כי הבעלים המקורי של הדירה ביקש לשתף את הצד השני.
נוכח הבלבול והתהיות, אנו במשרד עורכי דין גירושין דן לימור ממליצים להקדים ולעשות הסכם ממון. יש לציין במפורש כי הדירה מוחרגת ממסת הרכוש המשותף, ושאם וכאשר יתגרשו הצדדים, לא תהיה טענה בנוגע לאותה הדירה.
שאלה: תוכלו להדגים מה עלול לגרום לבית המשפט להחליט שהדירה היא רכוש משותף? זאת למרות שהגעתי אל הנישואין עם דירה בבעלותי?
כל מקרה לגופו, ובהתאם לנסיבותיו הפרטניות.
למשל:
- מקרה אחד בו בני הזוג לא מתגוררים בדירה שבבעלות אחד מהם. ועם זאת, כספי השכירות נכנסים לחשבונם המשותף, ושני הצדדים נהנים מן הפירות של אותה הדירה.
- זוג אחר שהתגורר הלכה למעשה בדירה שבבעלות רק אחד מהם.
בערכאות המשפטיות, נדרש להציג פרמטרים וקריטריונים שייבחנו על-ידי בית המשפט ושיעזרו לערכאה לגבש דעה אם אכן הדירה היא משותפת לשני בני הזוג או לא.
כל מקרה הוא לגופו, ומביא עמו תנאים ומורכבויות משתנים.
חלוקת רכוש בגירושין עם ילדים
גולשים רבים שואלים אותנו: האם ילדים משותפים משפיעים על חלוקת הרכוש בין בני הזוג המתגרשים?
ברמת העיקרון – לא, אך כל מקרה הוא לגופו.
אם אנחנו קובעים חלוקת רכוש מבחינת מטלטלים, בהתאם לאותן רשימות בהן דנו קודם לכן, הרי שברור כי בית המשפט לא יפסוק שהאמא שנשארת עם ילדיה, תהא ללא מקרר. וגם אם הפלייסטיישן חשוב לאבא, אך גם לילדים, הרי שבית המשפט יפסוק לטובת האם וילדיה.
עיקרון טובת הילד נכנס ובהחלט נוכח בבית המשפט. זהו חלק בלתי נפרד מסך השיקולים בהם יש להתחשב בעת חלוקת המטלטלים.
לצד זאת, נסייג את דברינו ונאמר כי אין רשימה סגורה או חוק שחור על גבי לבן. ישנו היגיון בריא והיגיון זה נוכח גם בבית המשפט בתביעה לחלוקת רכוש בין בני זוג. הילדים תופסים מקום מבחינת סדרי העדיפות.
יודגש כי נכון בהקשר של מטלטלים, אך לא בהקשרו הכללי שיותר של הרכוש המשותף.
חלוקת דירה בגירושין
בחרנו להתייחס לפרק חלוקת הדירה בגירושין, על אף שהוא איננו נובע מתוך תביעת חלוקת הרכוש בין בני הזוג.
בעת שיש לנו בית / דירה המשותפים לבני הזוג, הרי שמדובר בהליך פירוק שיתוף.
על-פי חוק המקרקעין (אודותיו פירטנו במאמר שדן בפירוק שיתוף), נציין בקצרה שהחוק מקנה לכל בעל זכות במקרקעין לרבות שני בני זוג עם דירת מגורים משותפת, את הזכות למכור את הזכות ולקבל את החלק היחסי בכל נקודת זמן.
נסייג את דברינו ונשוב ונאמר כי כל מקרה הוא לגופו. במצב לדוגמה שישנם ילדים קטינים, יש להוכיח שיש לילדים קורת גג מעל לראשם. במידה וסוגיית המגורים נתונה בסימן שאלה, יפסוק בית המשפט כי ישנו צורך לעכב את פירוק השיתוף בדירה עד למציאת פתרון חלופי הולם עבור הילדים.
האם חלוקת הרכוש בין בני הזוג תמיד תהיה שווה בשווה?
במידה וצד מגיע לבית המשפט ומצליח לשכנע כי הצד השני התבטל במהלך הנישואין, לא עשה דבר וכי הרציונל של החלוקה המשותפת והשיוויונית איננו נכון, הרי שייתכן בהחלט והדבר ישפיע על אופן חלוקת הרכוש.
החזקה היא ככלל ששני בני הזוג תורמים למאמץ המשותף בחייהם המשותפים. על-כן, יהיה זה קשה להפריך את חזקה זו.
גם אם אחד מן הצדדים עובד ומפרנס את התא המשפחתי, הרי שהצד השני יכול לתרום בבית, בניקיון, בגידול הילדים, ובאופן ישיר הוא מסייע לצד השני לפתח את הקריירה ולמנף את עצמו. המאמץ המשותף, הוא הבסיס לחלוקה משותפת בכל מה שצברו בני הזוג בחייהם המשותפים.
אבל, יהיו מקרים בהם נצליח לחרוג מן הכלל הזה, וזאת אם נוכיח כי הצד השני התבטל במהלך הנישואין. יהיה זה מאתגר, ומוטב להתוות אסטרטגיה משפטית הבוחנת את טיב הטענות באופן מעמיק ויסודי.
ייעוץ משפטי בנושא תביעות חלוקת רכוש
משרד עורכי דין דן לימור מתמחה בדיני המשפחה והגירושין, ומעניק מעטפת משפטית מלאה ובזמינות מידית לכל שאלה.
למידע נוסף וקבלת פרטים בנושא תביעת חלוקת רכוש בין בני זוג, הינכם מוזמנים ליצור עמנו קשר טלפוני, להתכתב איתנו בוואטסאפ או להשאיר פניה לקבלת שיחה חוזרת.
